בתנ"ך, שמואל הנביא, בנם של חנה ואלקנה, בן למשפחת לוויים שהתגוררה בשבט אפרים ומנהיגו של עם ישראל. עוד בטרם נולד, הוקדש שמואל על ידי חנה אמו לעבודת האל וכשהיה פעוט הובא למשכן שילה, שם גדל וחונך על ידי עלי, הכהן הגדול של אותה תקופה. שם גם קיבל את נבואתו הראשונה בהיותו נער.

שמואל, דמות תנכ"ית, היה השופט האחרון של בני ישראל בתקופת שופטי ישראל, ונחשב לאחד מגדולי הנביאים. דמותו של שמואל מסמלת המתנה וציפייה לצאצאים, שכן הוריו המתינו שנים רבות להולדתו. שמואל הוקדש על ידי אמו לעבודת האל עוד טרם נולד. עם הולדתו שוררה חנה, אימו, שירה לאל המוכרת כ"שירת חנה, ובה הצהירה: "אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי וַיִּתֵּן יְהוָה לִי אֶת שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ" (שמואל א', א', כ"ז). השם שמואל מסמל קדושה, רוממות רוחנית, מנהיגות וחוכמה. שם זה מתאים להורים המעוניינים להעניק לבנם שם המייצג דמות של גיבור. בחירת השם משקפת את רצונם כי בנם יילך בדרכיו של שמואל הנביא. בנוסף, השם יתאים להורים שהמתינו זמן רב להולדת בנם.

"וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים, וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן; וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל, כִּי מֵיְהוָה שְׁאִלְתִּיו" (שמואל א', א', כ').