איסוף היבול מהשדה, קטיף התבואה. חג שבועות נקרא גם חג הקציר מכיוון שבעונה זו של השנה קוטפים את תבואת השדה. בעבר נהוג היה להביא את ראשית הקציר לבית המקדש כחלק ממצוות שלושת הרגלים.

השם מעיד על חיבור עמוק לאדמה. במקורות, הקציר משוייך למצוות לקט פאה ושכחה שמשמעה השארת חלק מהקציר בשדה כדי לאפשר לעניים לאסוף אותו ולהכין ממנו לחם. כלומר הקציר מזוהה עם גמילות חסדים, רוחב לב ואחריות חברתית.

"וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר; וְלֶקֶט קְצִירְךָ, לֹא תְלַקֵּט". (ויקרא, י"ט, ט').