השם מורכב מצירוף המילים "אחי" ו"יה" ומשמעו אחי האלוהים. בתנ"ך מוזכר השם אחיה שלוש פעמים: 1. אחיה השילוני, נביא בימי שלמה והאיש שניבא את התפלגות מלכות ישראל. 2. אחיה בן אחיטוב, נכדו של עלי הכהן, אשר הקים בנוב מרכז דתי בזמן המלחמה עם הפלישתים והגן על כלי הקודש. 3. בעשא בן אחיה, שהיה מלך ישראל ועשה הרע בעיני ה'.

השם מסמל חיבור עמוק לאלוהים ולמקורות ומרמז על כושר מנהיגות, חוכמה ואומץ.

"וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא, וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלִָם; וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ, וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה, וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם, בַּשָּׂדֶה. וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה, בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו; וַיִּקְרָעֶהָ–שְׁנֵים עָשָׂר, קְרָעִים. וַיֹּאמֶר, לְיָרָבְעָם, קַח-לְךָ, עֲשָׂרָה קְרָעִים: כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת-הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה, וְנָתַתִּי לְךָ, אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים. וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד, יִהְיֶה-לּוֹ–לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם, הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ, מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (מלכים א', י"א, כ"ט-ל"ב). "וְהַלְוִיִּם–אֲחִיָּה, עַל-אוֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים, וּלְאֹצְרוֹת, הַקֳּדָשִׁים" (דברי הימים א', כ"ו, כ').
"וְנָתַתִּי אֶת-בֵּיתְךָ, כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט, וּכְבֵית, בַּעְשָׁא בֶן-אֲחִיָּה: אֶל-הַכַּעַס אֲשֶׁר הִכְעַסְתָּ, וַתַּחֲטִא אֶת-יִשְׂרָאֵל" (מלכים א', כ"א, כ"ב).